תהליך אובדן הילדות
לבוש מינימלי, תמונות עירום וכמה שיותר עוקבים ולייקים ברשתות החברתיות. אלו הם הדברים שסובבים את חייהם של הילדים כיום. הרצון העז לפרסום הוא זה שדוחף אותנו צעד קדימה, וגורם לנו להעז ולשבור את הכלים או במילים אחרות לשבור כמה חוקים מקובלים. וכך בעיית אבדן הילדות הופכת חמורה מדור לדור.
אבדן הילדות מתעצם בעיקר מחשיפתם של ילדים ונוער צעיר לתכנים שהם אינם אמורים להיחשף אליהם בגיל כה צעיר. עצם חשיפתם לתכנים אלו פוגעת בהתבגרותם. הילדות נתונה בסכנה עם ביטול המחסומים שהציבה החברה כדי להגן עליה. בשפע של מופעים, פרסומות ותכניות שאינן אפילו מוגדרות כמיועדות למבוגרים בלבד, ילדים נחשפים לעולם בלתי מוגן. הם לומדים, שומעים ומבינים איך הכול מתקדם והם רוצים גם הם להיות שם, ולהתקדם יחד עם העולם, גם אם זה צעד אחד או יותר קדימה.
בכתבה "מותה של ילדות" שפורסמה בתאריך 10/2/2007 באתר איש. מצוין כי הילדות היא מושג שהולך ונעלם בעולם של ימינו. הילדים של היום הם כבר אינם הילדים של פעם, הם מתלבשים כמבוגרים, נראים ומדברים כך. מתחילים לפתח הרגלים של מבוגרים כמו דיאטה וצריכת מידע מהרשתות החברתיות בגיל מוקדם מהצפוי. אין היום הבדל משמעותי בין מבוגרים לבין ילדים. ספרי ילדים היום כבר מכונים ספרים "למבוגרים צעירים" כך שאין פלא שהילדות נעלמת ואיתה כל המחסומים שאומרים להיות מוצבים לגילאים מסוימים. השלבים בהתבגרותו של הילד התקצרו והתפתחו עוד בעודו כבר בן חמש.
מותה של הילדות
פעם, ילדים היו פרחים מוגנים. הילדות הייתה תקופה שאפילו אם לא תמיד טבלה בקסם, לפחות לוותה בתמימות מה. העולם ידע תמיד שילדים הם מחוץ לתחום כאשר מדובר בחלקים המכוערים והאכזריים יותר של החיים. לילדים היה מותר להיות ילדים, מתענגים בעולם פרטי משלהם, שמבוגרים השתאו עליו או כמהו לו, אבל תמיד השתדלו להגן עליו.
ילדים רבים אינם עושים את ההפרדה בין עולם הילדים לבין עולם המבוגרים הם סבורים כי עליהם לחקות את הוריהם ולשאוף להיות ולהראות כמוהם כבר מגיל צעיר. דבר זה מביא ילדות צעירות להראות כמו בנות עשרים, וזאת בעקבות שימוש לא נכון בתקשורת ובמדיה החברתית. הן סבורות כי עליהן לחקות את עולם הבוגרים, ובתהליך זה הן מאבדות את ילדותן ותהליך התבגרותן עם השנים. בכתבה הבאה ניתן לראות כיצד בנות מנסות לחקות את אמותיהן. ילדות היום אינן יודעות להבדיל בין מציאות למכונת הפוטושופ הן בטוחות כי כולן צריכות להראות כמו דוגמניות. כך מסביר הצלם עדי ברקן, אחד מוותיקי תעשיית הדוגמנות.
בכתבה "חלום הרזון ילדות מחקות האימהות" שפורסמה בתאריך 13/12/2014 ע"י דפנה ליאל באתר מאקו מצוין כי, הרבה מן תהליך אובדן הילדות תלוי בהורים. הכתבה מדברת על גישה חדשה שנועדה להילחם ברצון של נערות להיראות אנורקסיות ולא רק בעקבות השפעת המדיה החדשה שלא מפסיקה לתאר את מודל היופי אלא כי התברר שילדות רבות צופות באימותיהן ומחקות אותן גם אם הדרך שגויה ואינה מאוזנת. הכתבה מדברת על אובדן ילדות משמעותי בחיי הילדים. המדיה החדשה מביאה איתה הגדרה מדויקת למודל היופי. מה היא ילדה יפה? ילדה יפה, היא ילדה רזה! הילדות אינה אמורה לגעת בנושאים אלו בכלל. ההתעסקות היומיומית של בנות במראה החיצוני שלהן מביא אותן למעשים כואבים כמו אנורקסיה ומראה מבוגר כבר מגיל צעיר מאוד.
חלום הרזון: ילדות מחקות האימהות
זה טקס קבוע לפני יציאה: רותם גרגיר, בת 14, וחברותיה מצטלמות ושולחות את התמונות לקבוצת הוואטסאפ שלהן, ורק אחרי אישור החברות - הן יכולות לצאת בשקט. המטרה: לראות את הרווח שבין הירכיים, זה שמעיד על רגליים רזות. רוצים לקבל עדכונים נוספים?
הילדים והנוער הצעיר רוכש מהתקשורת ידע רב, ידע בסיסי על העולם. ונחשף לתכנים ללא כל הבדל בין גילם. הם אינם מבינים בהכרח מה "אמיתי" בטלוויזיה. הם מעריכים בכוחות עצמם את סטטוס המציאות שמשדרת להם המדיה. תכניות רבות בטלווזיה כמו תכניות הריאלטי אינן מתאימות עצמן לכל הגילאים ואף אינן מציבות איסורי צפייה ובכך הופכות ניגשות גם לקהלים שאינם בהכרח מתאימים לצפייה בהם. תכניות אלו רודפות אחרי הרייטינג ולא אחר כללי האתיקה המקובלים. לתכניות אלו לא ישנה אם הריטינג שלהם יורכב מילדים בני 13 ומטה דבר חמור ביותר. הילדים אשר צופים בתכנים אלה אינם יודעים להעריך נכון את הנראה. במאמר "כיצד ילדים מבינים מה אמיתי בטלוויזיה" שנכתב ע"י דניאל צ'נדלר ופורסם באתר עושים תקשורת, מצוין כי לילדים אין את היכולת להעריך מה אכן נכון ומציאותי בטלוויזיה. הם רוכשים תכונה זו בעצמם ועל כן הם לא באמת יכולים לעשות זאת תמיד על הצד הטוב ביותר. הם מפתחים באמצעות הטלוויזיה מושגים של מציאות ופנטזיה שגויות לעתים ועל כך הוא מסביר במאמר המצורף.
אתר מגמות טכנולוגיות תקשורת - כיצד ילדים מבינים מה "אמיתי" בטלוויזיה
בכתבה הבאה שפורסמה ב8/2/2013 ילד קופץ מחלון חדרו אל מותו רק משום שהוא בטוח כי הוא בלתי מובס כמו הגיבור האהוב עליו ספיידרמן. הילד בן ה6 טיפס לבדו אל חלון חדרו בקומה השלישית כשאיבד את אחיזתו ונפל אל החצר האחורית בביתו ואל מותו. מהכתבה אנו יכולים להבין כי לילדים אין יכולות שיפוט די מפותחת כדי להבין מה אכן אמיתי בטלוויזיה ומה בדיוני לחלוטין. כמו שציינתי קודם בהקשר למאמרו של דניאל צ'נדלר.
Six-year-old boy who loved Spider-Man fell to his death from bedroom window after thinking he was 'invincible' like his hero
Kevin Morais lost his grip and fell from the third floor into the back garden His mother found her 'naughty little boy' lying in a pool of blood A six-year-old boy fell to his death through a child-safe window thinking he was 'invincible' like his hero Spider-Man.
כתוצאה מהאופי החזותי של הטלוויזיה היא נראית כנגישה לכולם ללא הבדל גיל. ומציגה בפניהם תכנים שלהם הם אינם אמורים להיחשף כבר מגיל זה כמו, אלימות, פשע וכדומה. הם מפרשים זאת לצורה שאינה נכונה כמו כיצד הם אמורים להתלבש, כיצד להתנהג ואפילו איך לדבר. כיום אנו נתקלים בילדים שכבר מגיל צעיר הפכו להיות מודל לחיקוי או דמות מפורסמת שילדים רבים אחרים מעריצים. החיים שלהם כבר אינם עוסקים בשיעורי בית או במשחק בחצר.
דוגמה חיה לדברי היא הנערה אלין כהן המשמשת כדמות להערצה לאין ספור בנות בישראל. היא אפילו משוות לאישיות מפורסמת בכל העולם קיילי ג'נר. אלין בת 15 בלבד אך כבר הפכה לסנסציית רשת בתאוצה, שמחזיקה ערוץ יוטיוב משלה ועדר של יותר מ- 80,000 מעריצים.
התחרות שהתקשורת מביאה איתה גורמת להם לצאת צעד אחד קדימה ובכך לאבד את תמימותם. ילדים בני שתיים-עשרה כבר אינם מתנהגים ככאלה. והמרחב שהיה פעם לנורא בוהק בין נער מתבגר לבגיר הפך כיום לדק. לא ניתן להבדיל בין ילדה בת שתיים-עשרה לנערה בת שמונה-עשרה הודות לסרטוני האיפור שלא מפסיקים להפיץ את הרשת ולקבל משמעות שונה אצל ילדות.
קיימת עליה משמעותית בפרסומם של יותר ויותר ילדים צעירים שאינם מספיקים לחוות את גיל ההתבגרות הם מאבדים את תמימותם ואינם נוהגים כילדים בגילם. נועה קירל היא אחת מאותם ילדים רבים שהקיץ שלהם היה אמור להיות סובב סביב עבודות קיץ טיולים ובעיקר חוויות נורמטיביות שעושים ילדים רבים. אך נועה היא כמובן אינה ילדה רגילה ואת הקיץ שלה היא אמורה לבלות במיאמי בצילומים של קליפים עם אחד הצוותים הכי טובים בעולם.
המאבק על מי ישמש כסוכן החיברות של הילד תפס תאוצה עם השנים, והתחרות בין ההורים לטכנולוגיה שינתה את פניה עם השנים. אם פעם האיסור על שימוש רב בטלוויזיה היה קיים והזמן המוגבל למשחק במחשב גם הוא היה קיים. כיום, נוכל לראות כיצד הורים מעודדים את ילדיהם לצרוך מידע רב מן המידה החברתית ואף לקחת בה חלק ולהופיע בטלוויזיה במקום לצפות בה. משחקי המחשב תורמים פתאום להתפתחותו של הילד ועוזרים לו. ילדים קטנים אינם יכולים "להשתחרר" מהמכשירים הטכנולוגיים שתופסים חלק נרחב בחייהם ומשמשים כיום כסוכן החיברות העיקרי שלהם.
הורים רבים החליטו לצעוד בגאווה אחר המשפט "if you cant beat them join them" ולהיעזר באמצעי הטכנולוגיה לאינטרסים האישיים שלהם בין אם הם לטובת הילדים ובין אם לטובתם. הורים משתמשים ונעזרים "בבייביסיטר" החדש שלהם בין אם זה על מנת שיוכלו להעסיק את ילדיהם ובין אם זה בעזרה ללמד אותם דברים חדשים. הבייביסיטר שלעולם לא מאכזב ומדהים בזמינותו – מסך הטלוויזיה.
בכתבה "אובדן הילדות- מסך הטמטום" שפורסמה בתאריך 28/09/2008 מדובר על אובדנה של הילדות נוכח תקשורת ההמונים. חשיפתם של ילדים לתכנים השייכים לעולם המבוגרים פוגעת פגיעה ישירה בילדים משום שהיא מאפשרת חיקוי התנהגויות ולימדה לקויה מן הדברים שהטלוויזיה משדרת.
שלי גפן טוענת כי המציאות החדשה שנוצרה מותירה את ההורים חסרי אונים. הם מיושנים בהשוואה לילדיהם שיודעים כיצד להתמודד עם המדיה החדשה ומה שהיא מספקת לכולם ובעיקר לילדים, היא רואה אותם כקהל היעד המרכזי שלה ולכן, פונה אליהם בשפתם. ההורה איבד את סמכותו הוא אינו עוד הסוכן חיברות העיקרי בחייו של הילד. הוא אינו צריך לחפש תשובה לשאלות אצל הוריו יש לו את הדוקטור ומי יותר טוב ממנו?! אין שאלה שדוקטור גוגל לא יוכל להשיב עליה גם אם היא אינה בהכרח מתאימה לגילו של הילד. ובדיוק שם מתחילה הבעיה, הבעיה שמובילה את הילד לצפייה בתכנים שאינם תואמים את גילו. (מאת שלי גפן. 26.08.12
)
אובדן הילדות: פעם ילדים היו ילדים, ואז הגיעה התקשורת... - עשר פלוס
אפשר להצביע על הרבה אשמים בעובדה שילדינו מתבגרים מוקדם יותר ומהר יותר. אבל אין ספק שהמדיה עומדת בראש הרשימה. שלי גפן מנסה לתאר מה היה כאן קודם, מה קורה עכשיו, ואיך שומרים על טיפת התום האחרונה שעוד נותרה בחיי הילדים שלנו. כתבה ראשונה בסדרה
אני רוצה לחקור את נושא זה משום שהוא הפך כבר חלק מהשגרה היומיומית. יותר ויותר ילדים מתפרסמים בגיל כה צעיר וזוכים להכתרה מהירה אך לא בשל כישורי המשחק הנהדרים שלהם דבר שמשמח תמיד את כולנו. אלא משום שהוריהם דוחפים אותם להצלחה לא בהכרח משום שהילדים רוצים בכך. אני מתכוונת לכך שהיום הנוער מחפש את הילדה שלא בהכרח יודעת לשיר הכי יפה אלא נראית הכי טוב היא זו שיעריצו. ילדות מוכנות להיחשף בשני מובנים אל העולם. להיחשף בגיל כה צעיר דבר שעלול ואף לוקח מהן את הילדות שלהן את גיל ההתבגרות. ולהיחשף בלבוש מינימלי דבר שרק מחמיר את המצב. בעבודת הגמר שלי אני אעסוק בעיקר בהורים של הילדים ואיכן הם נמצאים לאורך כל התהליך האם הם תומכים או אפילו אם הם אלו שהתחילו את כל התהליך. אני אעסוק בדילמה האם להורים מוקנת הזכות לזרז את תהליך ההתבגרות של ילדיהם אך ורק בשביל פרסום וכסף. והאם צריך להתחיל זאת בגיל כה מוקדם ולא לעבור כבר את תהליך ההתבגרות ולגרום לאבדנו.
רצינו משהו יותר בועט, יותר סקסי אומר אביה של עדי ביטי כי זה מה שבני הנוער רוצים היום. הנוער היום מחפש את הילדה שלא משאירה להם הרבה קוים לדמיון הרי בעדין שלנו כיום למה לדמיין אם הכול כבר חשוף. הוריה של עדי ביטי נערה בת 13, לא מוותרים על קליפים בועטים סוערים ואיך אפשר שלא מיניים כדי להעלות את השיר שלהם לראש מצעד הפיזמונים. לטענתם זה מה שהנוער מחפש והם יעניקו לו כל דבר שיחפוץ בו דבר שמעורר בעיה האם עדי יכולה להיות הכלי שיעביר את זה גם אם היא לא בהכרח מבינה מה היא עושה.
האם זה נכון שהורים יהפכו את ילדיהם לכלי שלהם וישמשו עבורם כבובה מסחרית שבעתיד תחזיר את כל השקעתם?
"אילו רק היינו יודעים כמה טוב היה פעם"
בעבר, סוכני החברות העיקריים של הילד היו הוריו וקרובי משפחתו. הוא היה שואב את צורות ההתנהגות והדרך המקובלת. כלומר, האתיקה שבני משפחתו וסביבתו הקרובה היו נוהגים לפיה. תחילה מהוריו וממשפחתו הגרעינית ויותר מאוחר ממוסדות החינוך ששימשו גם הם כסוכן חיברות עיקרי בחיי הילד. אך כיום ניתן לשים לב להבדל הבוהק שנוצר מאז ועד היום. התקשורת מצטרפת ומשמשת גם היא כסוכן חיברות משמעותי ועיקרי בחיינו גם אם איננו רוצים זאת בהכרח, היא קיימת שם כמין כורח כזה שלא ניתן שלא לשים לב אליו ולהשפעות שהוא יוצר עם התכנים שאיתם הוא מגיע. תכנים שאינם מתאימים לכל גיל בהכרח. וכמובן שלתכנים אילו אינו ניצב פיקוח מה שמסכן את הילדים יותר ודוחף אותם בצעדים משמעותיים לעבר איבוד ילדותם. אמצעי התקשורת והטכנולוגיה משמשים כסוכן חיברות משמעותי אצל ילדים רבים.
במאמר על אובדן הילדות המוצגת לפנינו ( אובדן הילדות- ניל פוסטמן) מתוארים שלבי אובדן הילדות מימיי הביניים עד לעידן החדש. הכתבה מציגה את הגורם ששימש בעבר כסוכן החיברות העיקרי בילדותו של הילד ואלו הוריו. ועד לגורם המשמעותי באיבוד ילדותו המוחלט, וזאת בעקבות כניסתו של סוכן חיברות שאיננו בהכרח רוצים בו, הטלווזיה, רשתות חברתיות, מדיה ועוד. הם דחקו את הורינו לצד וקיבלו את התפקיד שהיה בעבר למשמעותי ביותר מצד הורינו, חינוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה